השתנות מתמדת וקבלה עצמית

קשקוש מקושקש / נוגה אלגום

בתרגול מדיטציה, אחת מהבקשות שחוזרות על עצמן היא לקבל את המציאות כפי שהיא. כשאין היאחזות, אין הדיפה ואין כל צורך לשנות או לתקן, כשאני פוגשת את המציאות עם תודעה משוחררת ומקבלת אותה כפי שהיא, אפשר לגלות שהמציאות בעצם משתנה ללא הרף. האם ההנחיה פשוטה? פשוטה. האם היישום קל? ובכן... לא תמיד. המח שלנו אוהב וודאות. לגלות שהמציאות משתנה מרגע לרגע זה בדיוק ההפך ממה שהמח ההרגלי שלנו מבקש. על מנת לשחרר ולקבל שהכל משתנה אני זקוקה למידה של אֵמוּן, ולא אמון במשהו חיצוני שיקרה או לא יקרה (כי את זה הרי בלתי אפשרי להשיג), אלא יותר אמון בעצמי. שלא משנה מה יקרה - אוכל לשאת, להתמודד ולהתגבר על כל מה שאפגוש.

קארל רוג'רס, פסיכולוג אמריקאי מאבות הזרם ההומניסטי, אמר "הפרדוקס המסקרן הוא שכאשר אני מקבל את עצמי כפי שאני, אני יכול להשתנות". גם בהתבוננות העצמית אוכל ליישם את ההצעה מהפסקה הקודמת: כשאין היאחזות, אין הדיפה ואין כל צורך לשנות או לתקן, כשאני פוגשת את עצמי עם תודעה משוחררת ומקבלת אותי כפי שאני, אוכל לגלות שגם אני (כמו כל דבר בטבע) בעצם משתנה ללא הרף.

הרבה פעמים ההיאחזות בצורה הקודמת שלנו - צורה חיצונית, הרגלים שונים, דפוסי מחשבה, תגובה והתנהגות, או תפיסה עתידית של איך הדברים אמורים להיראות, להסתדר ובאיזה אופן הכל אמור לקרות - הרבה פעמים ההיאחזות באחד מאלה (או כולם יחד) היא זאת שלא מאפשרת לנו "להשתנות" או בעצם להתמסר לרעיון שבין אם נרצה ובין אם לא - אנו בהשתנות מתמדת. לא תמיד השינוי נמדד בעין, אבל מספיק להתבונן בילדים כדי להזכר בכך, או תחת מיקרוסקופ כדי ללמוד שגם ברמת התא - אנו לא מי שהיינו לפני כמה ימים ושבועות.

אז איך נעשה את זה? איך נתאמן בלקבל את עצמנו ברגע הזה? בלבנות אמון ביכולות שלנו לפגוש את עצמנו ממש כפי שאנחנו? מאחת המורות האהובות שלי (הי יעל רורמן קרספי) למדתי שאימון בונה אֵמוּן. אז אני מתאמנת. אני מוצאת שתרגול מדיטציה עוזר לי להכיר, לפגוש ולקבל כל פעם קצת יותר את הקולות הפנימיים שלי, את מגוון המחשבות והרגשות שעוברים בי, האימון עוזר לי לקבל גם את מה שלא אהוב עלי או כואב לי, ולהתבונן באופן צלול במה עוזר ומסייע לי להתגבר. ההתבוננות פנימה יכולה גם לעזור לי לקבוע מתי אני זקוקה לעוד זוג עיניים טובות שיעזור לי להכיר בכוחות שלי לפגוש, לצלוח ולשאת.

קשקוש נולד לעולם מלא צורות מוגדרות ומקובעות, הוא מרגיש שונה ולא שייך. הוא יוצא למסע בו יפגוש שיקופים חדשים אודותיו, ויגלה את ייחודיותו ואושרו, לא לפני שיקבל את עצמו בדיוק כפי שהוא.

ספר מקסים ומרגש, עם ביקורת קלה על מי שמנסים ליישר, לשפר ולשנות את מי ששונה מהם או לא נכנס לתבנית והגדרה מוכרת. הספר מאפשר הכרות והזדהות עם השונה, חיבור לעצמי והגברת הבטחון העצמי.