חשוב לבכות

אגם הדמעות / שירה גפן

יחד ובתוך החוויה בעולם המודרני ששואף להרגיש רק שמחה וחותר אחר האושר, חשוב לזכור שעצב הוא רגש טבעי שכולנו נפגוש בחיים. ייתכן שנקטלג אותו בגוון הלא נעים של הרגשות, אך עדיין טבעי, ועל כן ננסה לקבל אותו כמו את שאר הרגשות שפוקדים אותנו.

חלק מהביטויים שהעצב עשוי להביא איתו הוא בכי. ומי מאיתנו לא ניסו פעם להחזיק בכי בפנים? או שראינו סביבנו ילדות וילדים מנסים להחניק את התפרצות הדמעות..? איך זה הרגיש? בגרון, בבטן, בלב? ומה קורה כשאנו נותנות ונותנים לבכי לצאת - איך זה מרגיש אחרי?

כשיש מקום וסביבה בטוחה בה אפשר לתת ביטוי לרגשות שלנו, יש אפשרות לעיבוד, למידה, בניית חוסן וריפוי, שיאפשרו לנו גם בהמשך לדעת שמסיטואציה עצובה ומבכי גדול אני יכול.ה להתרומם ולהתאושש חזרה.

השנה הזאת, והימים האחרונים של התחלות חדשות עטופות במצב בטחוני ומדיני כואבים ומלאים בעצב ואבל, חוסר אונים וחוסר וודאות. ההזמנה של תרגול מיינדפולנס היא קודם כל להכיר באותם רגשות. לשים לב ולאפשר להם להיות, לא להתעלם ולא להעלים. ואחרי שנעשה מקום ואולי גם נבכה, ייתכן שתגיע הקלה מסויימת ונוכל לבדוק האם עוצמת הרגש השתנתה? במידה ויש התרווחות מסויימת נוכל דרכה להתבונן ולבחון מה עוד קיים כרגע במציאות האישית שלי יחד עם העצב הגדול זה? הרחבת הפרספקטיבה יכולה להיות מנחמת, מעודדת ומרגיעה מאד.

אגם הדמעות הוא סיפור על דמעה קטנה שמתגלגלת מעינו של ילד, מדלגת מעל הממחטה וחולמת בנחישות להגיע אל אגם מיוחד שם תפגוש עוד הרבה אחיות דמעות. סיפור עדין שמזמין לתת ולאפשר לדמעות להתגלגל ולקבל את קשת הרגשות מהן הן נובעות.