לחגוג את ההתנסות

בדיוק כמו שרציתי / אלינוער קלר ונעמה פלג-סגל

הרבה פעמים לפני שאני נכנסת למטבח אני בודקת מתכונים מקבילים, עושה השוואות בין כמויות וחומרים ומגבשת לעצמי איזשהו מתכון אמצע. כזה שכמויות וחומרי הגלם מתאימים לחיך ולרצון שלי שמבוסס כמובן על ההעדפות הפרטיות של בני ובנות הבית. יש הרבה במה להתחשב. אלא שכשמשנים מתכונים, כצפוי, מתקבלת לפעמים תוצאה מדהימה וטעימה (ובמקרה כזה רצוי לרוץ ולכתוב את המתכון לפני שייעלם מהזכרון), ולפעמים.. פחות. לחמניות שטוחות, עוגיות לא מתוקות, קציצות מתפרקות וכרוב לא כבוש הן רק חלק מרשימת ה"פחות" שלי.

יחד עם זאת אני רואה שזה לא מונע ממני להמשיך, ופעם אחרונה שהכנתי ניוקי טעים לבנות, חשבתי לעצמי שפעם הבאה אני אכין ניוקי בטטה ואשלב בו קמח ללא גלוטן לטובת הנמנעים פה בבית.. ומעניין איך זה ייצא! האם תמיד חשבתי ככה? ברור שלא. האם הרבה פעמים כל החישובים והתכנונים מונעים ממני בסוף להתנסות (כי אני לא באמת רוצה לחוות כשלון) - בוודאי. אבל כשאני מצליחה להפוך את חטיפי הגרנולה שהתפרקו לקורנפלקס מפנק - אני יודעת שהחשיבה שלי מתגמשת, שהפרספקטיבה מספיק רחבה כדי לחפש פתרון, שאני לא נאחזת בכשלון אלא עובדת עם מה שיש. וזאת היצירה והלמידה הכי משמעותית.